זו כנראה המסעדה הכי גרועה בארץ – בעיקר בגלל היומרנות

המלכה היא ערומה! יומרנות, שרלטנות וחוסר הבנה במרכיבים. ככה יוצרים תפריט, שעולה המון ושווה כלום. תכירו את המסעדה הכי גרועה שנתקלתי בה לאחרונה, כי היא כמו זייפן יהלומים טוב, שמציג יהלום – אבל אם רק תיקחו זכוכית מגדלת, תראו את הזיוף. ביקורת במסעדת אואזיס בתל אביב

IMG_2024
אואזיס: יומרנות, שרלטנות והתנשאות

 

סשימי סקאלופ זו מנה מנצחת, בדרך כלל. אכלתי בטוקיו בכמה מקומות, אכלתי ביקימונו בארץ, פשוט נהדר.
במסעדת אואזיס כתבו בתפריט כי הצדפות ילוו במרכיבים הבאים: שזיף אומה, תותים, שמן קפיר ליים, מלח ים ואבקת תותים. כל המרכיבים הנפלאים האלה ילוו את הסקאלופס. ותודו, ששמן קפיר ליים, שעולה 70 שקל לבקבוקון שמוטס מתאילנד נשמע נהדר. המנה עולה יותר משישים שקלים. ממש משתלם. האמנם?

 

סקאלופ ותותים. שילוב בלתי אפשרי
סקאלופ ותותים. שילוב בלתי אפשרי

 

מה מגיע לשולחן? צדפה אחת (אולי שתיים קטנטנות) חתוכות דק דק, התיבול כלל לא הורגש, כלום. אה, וליד כל חתיכה מניאטורית – והיו 6 חתיכות דקות דקות – הושכבה חתיכת תות, דקה לא פחות.

כבר פה, במנה הראשונה, הבנתי את גודל המבוכה. זו התיימרות, חובבנות וחוסר הבנה בסיסית. צדפת הסקאלופ (קוקי סאן זאק) כשמוגשת חיה, היא מתוקה. זה מה שיפה בה. במצבה הטבעי, היא משחררת מתיקות נהדרת, כאילו גדלה בתוך ריבה, ולא בים. להדביק אליה תות מתוק, זה חילול קודש, אי הבנה וכן, שרלטנות לשמה. בצד הוגש מלח גס כתום (כי זה נראה יפה, ולא כי זה מוסיף משהו ״לריבת התות״ שקיבלתי במנה הראשונה). בשניה שראיתי את המנה הקטנה, וטעמתי אותה, הבנתי שאני כנראה במקום הגרוע ביותר שהייתי בו. מקום שמבינים מהו פרודוקט טוב, אבל הורסים אותו, בחוסר הבנה, גובים כסף גדול ומחריבים בלי בושה את כל הרעיון שעומד מאחורי ״פיין דיינינג״.

ואחרי עוד ועוד מנות, יצאנו עם חור בכיס של למעלה מ-300 שקלים לאדם, (עם יין) לפני שירות. זו התמורה על הזוועה הקולינרית שתקבלו במסעדת אואזיס ברחוב מונטיפיורי 17 בתל אביב.

גם במנות הכי פשוטות, כאלו שכביכול לא ניתן לחרב, משום מה הכל נהרס. קחו למשל את סטייק הפילה שמוגש על ״פנקייק ירקות יפני.״ אלוהים! פנקייק יפני?? חביתת ירק עלובה, ששוחה בשמן – זה הפנקייק ירקות יפני? בטוקיו – זה השם של המנה – השף מרוב בושה היה עושה חרקירי לפני שהיה מגיש לשולחן סטייק פילה וול-דאן וכמעט שרוף, ללא שום רכות, על חביתת ירק, שבפלאפל הקרוב לביתך היית מקבל ובטוח לא היית משלם 145₪.

שאמשיך?
מנת ה״פלרמו״ (112₪) היא ממשיכה את מסורת מנת ה״טוקיו״, שכבר חשפנו ואת ה״מקסיקו״ – שמיד נחשוף. מנת הפלרמו, היא בשר גולש שבושל שעות, ואכן התרכך, אבל הוגש עם ניוקי/בצקניות כלשהן קשות כאבן. בתפריט רשום gnocchetty – כי אולי זה ייראה לכם אנין או בינ״ל. אבל זו בצקנית קשה שעלולה לשבור לכם את השיניים. וכן, רשום שזו מנה סיצילאנית. שיהיה.
ואם תזמינו את ה״מקסיקו״ (135₪) תקבלו שייטל שטופל לא נכון, נחתך דק מדי, היה קשה מדי. אבל הכי כיף לקרוא את התפריט המזמר והמענג: שייטל עם טמאלה אצ׳יוטה וגבינה, מאודה בעלי בננה סלסה פרסקו וקרם צ׳ילי אונצו שחור! לא פחות.
בואו נתחיל לטעום ולהבין: הטאמלה הרגישה כמו הקישקה סולת בטשולנט הכי גרוע שטעמתי. מקסיקו זה לא. גם לא הצבע הכתום של האצ׳יוטה. שוב, ללמוד שם, מנה, מרכיב, ולחרב את הכל בעיסה, וכמובן לפרוס עלה בננה, שנראה די מת ועובר אולי מצלחת לצלחת כדי לעשות רושם, שכאילו אודה בו משהו, זה בישול? ואם באמת אכן אודה, ואם אכן הכל נעשה טרי טרי, הנה עוד הוכחה על אוזלת היד במטבח.

לא הכל היה נוראי. השירות היה קשוב ונעים וגם היו מנות טובות. לקחנו בראשונות גם ברוסקטה עם דג (56₪) וטרטר בקר (65₪) – שהיו טובים, למרות שקולקלו בשמות מפוצצים כמו ״לאוס״ או ״תוספת לימוני מאיירס אורגניים״. אבל למרות הפלצנות הטקסטואלית, היד הגסה במטבח לא הרסה הפעם את הטעמים. הקינוחים היו עלובים: קרם ברולה משמים בצלוחית גמדית ועוד קינוח אנמי, שחברי הזמין והחלטתי אפילו לא לטעום.

קרם ברולה גמדי
קרם ברולה גמדי

 

בעבר כשאואזיס שכנה ברחוב טשרניחובסקי בתל אביב, הלכתי אליה כמה פעמים. תמיד זעמתי על המחיר, אבל נהנתי מהאוכל שהיה אז פשוט ולא מתיימר. כעת, במקום המשודרג, הבנתי פתאום, שהשפית, פשוט איבדה את הדרך. כל אחד יכול להתפייט על מרכיבים ושמות אקזוטיים, שרוב הסועדים לא מכירים.

זו מסעדה שמנציחה את כל מה שרע במסעדנות הישראלית, ומעודדת אנשים לוותר על בישול עילי יקר, כי הם חושבים שמסעדה שגובה 600₪ לזוג היא מסעדה כזו, ולא מבינים איך זה נראה במקומות אחרים, שם יש שף אמיתי ואהבת אוכל.  בשורה התחתונה, זו המסעדה הכי גרועה שנתקלתי בה לאחרונה, כי היא כמו זייפן יהלומים טוב, מציג יהלום – אבל אם רק תיקחו זכוכית מגדלת, תראו את גודל הזיוף.

4 במדד גלבוע
אואזיס – מונטיפיורי 17 תל אביב.

26 Responses

  1. דוד Reply

    ניב צודק בכל מילה. פלצנות תל אביבית לשמה. אוסיף רק 2 נקודות: אין משקאות קלים במסעדה זו, וזה כדי שתזמינו קוקטיילים יקרים מאד ב 58 ₪ לכוס. ומנה אחרונה של קציפת שוקולד בכוס פשוטה כמו שהיו מגישים בחתונות של שנות ה- 70 – בושה!

  2. דנה Reply

    חבל שלא קראתי את
    הביקורת שלך שלשום!!! איזו אכזבה וואו.
    כלום בצלחת.

  3. מיה Reply

    אני בוחרת באלוקים יום יום לעולם לא אכניס לפי דבר מה טרף , לעולם. זו הודעה ראשונה וכנראה אחרונה שלי כאן כי אין מסעדות כשרות 🙂 אתה לא מבקר במסעדות עם כשרות …וחבל , וכחצי מהעם מקפיד על כשרות מסוימת אתה מגביל את הקהל שנחשף יום טוב

  4. מאיר Reply

    אתה מביך את עצמך.

  5. דרור Reply

    הי ניב. אתה יכול להסביר בבקשה למה תות לא יכול ללכת עם הצדפה. האם זה בגלל שמתוק לא הולך עם מתוק? אני מניח שברמה המיקצועית נטו יש שילובים שאסור לעשות. אבל נניח שאני, שלא מבין מקצועית באוכל, היתי יכול להתלהב מהמנה ומשילוב הטעמים? כלומר האם המנה אולי מותאמת לטעם הישראלי (תיאורטית כי אני לא אוכל מאכלי ים).

  6. מיכל Reply

    תודה על המקצועיות והכנות !

    תמיד תענוג לקרוא אותך .

    בבקשה – אל תכנס לתגובות המבישות שחטפת מבעלת הבית
    היא “מפלילה” את עצמה בשיחרור הרסן הגועלי , אתה הרבה מעל זה !!!

  7. Troy Reply

    לפעמים האמת כואבת

  8. טימור Reply

    כטל הכבוד סוף סוף משהו מוכן לומר את האמת על מסעדנות בארץ. כול פלוץ שפותח מסעדה בטוח שהוא מסעדת מישלין ומתחיל לדפוק מחירים . ומסעדות טובות שמגישות אוכל באמת טוב נסגרות כי הן מנסות להיות הוגנות. עם לטבחית מגיע 4 שתלמד ותקבל ביקורת שלילית לא תמיד יש ביקורת חיובית

  9. טל Reply

    עוד מהפינה שלך בטלוויזיה שם הדגמת לכל עם ישראל איך מתנהגים מגעיל לאנשים שמשרתים אותך לא סבלתי אותך ושלא נדבר על הדימיון הכמעט חולני של הכתיבה שלך לשגיא כהן, אציין פה שרמת הבלוג כרמת טוקבק מתלהם, היי דרוש אחד כדי לזהות אחד, אז בברכת אמן ולא תופיע על מרקע טלוויזיה לעולם, תודה יא דוש.

  10. שמעון Reply

    ניב גלבוע הוא המבקר מסעדות הכי אמין בעיני
    וזאת מהסיבה שאכלתי במקומות שהוא המליץ – או יותר נכון לא קטל .. והיה מוצלח !
    לעומת מבקרי מסעדות אחרים ( שכותבים בעיתונים מסחריים) שהלכתי לאכול היכן שהם המליצו..
    והייתה נפילה רבתי. כאילו הם בכלל לא אכלו שם וסתם כתבו כתבה מפרגנת בעיתון.

    אז ניב.. המשך כך !

    ולגבי הגברת אוליברה.. תתבגרי ! תשנסי מותניים ותשתפרי.

  11. א Reply

    Right (write) on the money!
    מקום נוראי, יקר, עם אוכל בינוני מינוס, המתיימר להיות משהו שלעולם לא יצליח.
    לפני כחודש סעדנו שם. 2 זוגות חברים. היה מזעזע. גם אנחנו קיבלנו אנטריקוט very well done והחזרנו אותו. השפית הורתה למנהל המשמרת לסרב לקבל את ההחזרה. שמעתם נכון… לסרב. בחשבון חוייבנו על המנה, בלי מיצמוץ מצידה.

  12. אורי Reply

    אחד הכותבים המביכים, לא ברור איך מישהו יכול לכתוב לו תגובה חיובית.

    איכס

  13. עינת Reply

    כל הכבוד ניב! כל הכבוד על כך שכתבת את האמת מתוך חוויה שחווית במסעדה. צר לי על השפית שבמקום ללמוד מהביקורת בוחרת לגדף. בשיעור ראשון בביה״ס לשיווק לומדים שהלקוח תמיד צודק… כנראה שלא במסעדה הזו.
    מודה לך על הביקורת .

  14. נעמה Reply

    אתה המבקר היחידי שאני סומכת עליו במאה אחוזים. בתל אביב ובישראל בכלל לא חסרות מסעדות שמתומחרות בחזירות קפיטליסטית. תודה על האזהרה.

  15. ורדושה Reply

    רוצה להתאכזב בעוד אחת ? קח את עצמך ועוד מישהו וסעו להתעצבן ב “מועדון הקצינים” ….בכזו אכזבה לאחר שאכלנו בתענוג רב במיקום הישן עוד לא נתקלנו…מאז עבר זמן רב ולא חזרנו לשם ( אחרי פעמיים רצופות של אכזבה) .
    לא אתפלא אם נפחה נשמתה…

  16. ענת Reply

    קראתי מה שהיא כתבה לך בעמוד שלה..השפית – אני המומה מהקללות והרמה הנמוכה. אתה כנראה צדקת בכל מילה בלי שבכלל הייתי שם

  17. רוני Reply

    כמה רוע?! וכמה חוסר הבנה! אתה כנראה ממש לא מבין באוכל… זו אחת המסעדות הכי טובות שהייתי בהן בישראל.

  18. קארן Reply

    תודה על האזהרה שלך, סומכת על חוות הדעת שלך. לא אגיע לשם.

  19. שולי Reply

    חבר מזועזע העביר לי את הפוסט שלך. כמה רוע באדם אחד.
    עט נוטפת רעל ולא מעט טעויות בעברית. כל כך בקלות לחרוץ משפט על יוצרת מוכשרת, ותיקה ובעלת שם. צנועה וממוקדת ביצירתה, רימה אוליברה (כן, יש לה שם ולא קשה לזכור או לאיית אותו) לא מפסיקה לבדוק את גבולות היצירה במטבחה ולא מפסיקה לבדוק את עצמה ערב ערב. לא מעטים השפים התל אביביים, שפוקדים את מסעדתה בסיום יום עבודה וגם שפים מחו״ל. השף של מסעדת ״דיינינגס״ הלונדונית, כדי למנות אחד.
    המנות היוצאות תחת ידיה מעולות ומשובחות בטעמיהן המורכבים ובאסתטיות יוצאת הדופן שלהן.
    לרימה יש טביעת אצבע קולינרית מיוחדת ומעולה ורזומה מפואר.
    לא מכירה אותך ולא אשפוט את טעמך והעדפותיך וידיעותיך.
    טעית בגדול, עשית מעשה מביש וגרמת עוול נוראי. יש לקוות שתמצא את הדרך לחזור בך, למרות שמרפרוף מהיר ושטחי אני מודה, בפוסטים אחרים שלך, אתה מיטיב לחרף ולגדף ולמצוא מגרעות וכשלונות בכל אשר תפנה.
    אצל כולנו יש מקום ל״תיקון״.

  20. דפנה Reply

    כל הכבוד לך ניב גלבוע! תמשיך כך!
    תמשיך לכתוב לעצמך תגובות מפרגנות ולשים תמונות של עצמך מלפני 15 שנה !

    • ניב גלבוע Reply

      היתרון שלנו – מנהלי הבלוג – שאנחנו רואים את ה-Ip של כל הודעה. גם אם תרשמי את השם דפנה פעם אחת או רוני פעם אחרת.. או עוד כמה שמות… האינטרנט לא משקר. אז להירגע בבקשה.

  21. נועה Reply

    צודק! כל מילה בסלה. חצופה ויקרנית. האלכוהול הציף אותה!

  22. חתולי Reply

    תמשיך ככה בכנות!
    בלא מעט מסעדות סו קולד ״ גורמה ״ ישנן ליקויים עוד לפני המנות המתיימרות . וזה ממש משמח שאתה ״לא רואה בעיניים״ כמו שאומרים ומשחיז סכינים כשצריך ובצדק !

  23. אדי Reply

    צודק.בטוח היא גם כתבה לך שאתה לא מבין כלום באוכל ושלחה אותך לאכול פלאפל בפינה. ניא לא ממש יציבה נפשית הבחורה.

  24. Anonymous Reply

    א מ א!!!! אתה מפחיד ניב גילבוע. כל הכבוד על הכנות

Leave a Reply